עד לפרוץ אסון - סיפור בהמשכים / רונן רוסינוב (יא2)

"אף האגודות לא מסכימות על שימוש בנשק חם. כמובן שזוהי בדיחה, אין חברה שלא תפר זאת, אמנם אם בסמא. אך רמת הצלילות שבנושא היא שמדאיגה אותי. אין עיר שכזאת, בה הבטחון לשאת נשק נטול בגדר אזהרה, יכולה להתקיים בצורה ממושכת. זהו רק עניין של זמן עד לפרוץ אסון"

משרדי זוטאר ניצבו מעליו. קורות ארוכות של בטון מחוזקות על ידי עשרות כבלי פלדה לצדיהן. גובהו של חלקו החשוף של הבניין לא עלה על עשרה מטרים, אם כי צרס ידע שמטרתו הייתה עמוק מתחתיו. מאחורי דלת זכוכית עבה עמדו שני רובוטי אבטחה – מכונות מאיימות בצורת אדם, אך מורכבות בעיקר ממוטות ולוחות מתכתיים. ראשם דמה לזה של כלב, עם עיניים אדומות ממוקמות בקדמתו. כל אחד מהם החזיק שוקר חשמלי מגודל עם סימוני חברת זוטאר עליו.

צרס התקרב באיטו אל הכניסה, הפחד גואה בו יותר ויותר בצפייתו במאבטחים. לפני שהספיק להגיב, אחד המאבטחים כיוון בדייקנות וחישמל את חברו באמצעות המהלום שבידיו. רק כאשר המכונה השנייה החלה ליפול, איגד מוחו של הנער שאכן הוא אינו לבד במשימתו.

השומר החל מדבר בקול מתכתי: " שלום רב . אנא נטול את הנשק מהשלדה האחרת ועקוב אחרי. "

בלקיחתו את המהלום, שאל צרס: "מניין לכם שליטה על המאבטח? חשבתי שהדברים האלו מנותקים מהרשת לגמרי."

"יש לנו את דרכינו." ענתה המכונה בהלכתה אל המעלית הראשית שבמבנה.

כך הם ירדו מה שניחש הבחור להיות בסביבות שלושים מטרים. הרובוט שלצידו כיוון את נשקו אל הדלתות, כאילו שציפה לפגוע בנקודה כלשהי מחוצה להם, וכך גם היה, שכן ברגע שהדלתות נפתחו מספיק ירה הרובוט בשני מאבטחים מכאניים אחרים, שציפו לו מלחוץ לדלת. כעט הם עמדו במין מבואה משנית – אולם רחב-אפיים ובו תצוגות של מגוון מוצרים והישגים של החברה. בצדו האחר של האולם עמדו פתחים לזוג מעליות, אשר אחד מהם רק עתה נסגר. שותפו לקח רגע להחליף את נשקו בזה של את השלדות על הרצפה – הפעם אקדח. הוא תמה למספר רגעים לגבי האם לקחת את נשקו של השני לעצמו, אך החליט כנגד זאת – דעתו הטובה התרתה בו מכך.

כך הם ירדו ארבעים מטרים נוספים, אל מחוץ לטווח הכפתורים של המעלית. כשנפתחו הדלתות נגלו עיניהם לחדר קטן ואפל, ובו נטור אוטומטי המכוון אליהם. למזלם הספק הכוח למכונה מלפניהם היה מת, שכן לא נגלתה להם סכנה מיידית. מלפניהם שלוש דלתות, כל אחת מעוטרת במגוון מנעולים משוכללים ולוחות מתכת. הם פנו אל הדלת שמשמאלם, והיא נפתחה בלא מגעם.

"שוב, הדרכים המסתוריות שלכם?"

"אכן כך."

עתה עמדו בפתח חדר נרחב וארוך, עליו מסודרים עשרות מדפים המכילים בעיקר דיסקים ושבבים. חפזו רגליהם אל תא הממוספר: #8893. משם הוציא צרס לוחון ירוק קטן הדמה מעט לשבב מגודל, ועליו חרוטות בדיו זהוב ספרות התא המכיל אותו.

"החזק אותו וקח אותו איתך. המיקום המדויק בו ייאסף יינתן לך בהמשך. " דיבר שותפו.

"ולמה שאתה לא תיקח אותו?" שאל הנער.

"בשלדה הזאת יש עוקבן-מיקום שאיני מסוגל להיפטר ממנו. בפרט שאחרי סוף ה... אירוע הזה אדאג להעלות את האינפורמציה שיש על המכונה למאגרינו ולהשמידה. עתה חזור מעלה, יש מספר דברים שאני צריך עוד לטפל בהם כאן. "

ועם זאת, הפנה הרובוט אצבע כלפי היציאה, וצרס יצא במהרה.

שאר הדרך למעלה לא החזיקה משמעות רבה. אף אחד לא עצר אותו, ובפרט שלא היה אף אחד בנראה. הוא חזר במסלול בו נכנסו, ועזב את היציאה הראשית בחיפזון. עתה החל את דרכו במנהרות – לביתו.

רר-2021