ווינטר הדולפין / מאת שלי בלינסון (יא2)

כשהייתי בת שש, התיישבתי מול הטלוויזיה של סבתא וסבא שלי ובדיוק התחיל להתנגן הסרט "סיפורו של דולפין". בסרט מסופר על דולפין שנלכד במלכודת וילד בשם סויר שהיה בדרכו לבית הספר והחליט לעצור בחוף מצא אותה ושחרר אותה בעזרת אולר שנשא איתו. לאחר מכן הגיע שרות ההצלה הימי של קליפורניה ולקחו אותה להמשך טיפול. בהמשך התגלה כי הם נאלצו לקטוע לדולפין את הזנב. 

בתור ילדה בת שש נהניתי מהסרט ולא חשבתי שהסיפור אמיתי עד שאחרי כמה שנים נתקלתי בסרט שוב, והפעם בפרסומת לסרט השני שיוצא "סיפורו של דולפין 2". החלטתי ללכת לצפות בסרט הזה בקולנוע, המשפט שהתחיל את הסרט היה "הסרט מבוסס על מקרים אמיתיים". משפט גרם לי לתהות מה הסיפור האמיתי מאחורי הסרט, אז ישר התחלתי לחקור.

לא ידעתי מאיפה להתחיל, אז קודם קראתי על הסרט עצמו וגיליתי שלדולפין, כמו בסרט, באמת קוראים "ווינטר". התחלתי לחקור עליה והסתבר שווינטר באמת ניצלה אחרי שהיא הסתבכה במלכודת סרטנים שהיא הייתה רק בת חודשיים! באמת אין לה זנב, וספציפית היא הדולפין הראשון בעולם שכרתו לו את הזנב. לכולנו ברור שדולפין זו חיה שמתגוררת בסביבה ימית, אז נשאלת השאלה אין היא תצליח לשחות ללא הזנב? זו הייתה גם השאלה של הרופאים שטיפלו בה; הם פנו למרפאה שעושה פרוטזות לבני אדם וביחד הם מצאו פתרון. הם בנו לווינטר זנב תותבת, לאחר מאמצים והמון ניסיונות כושלים המומחים מצאו את החומרים המיוחדים שיתאימו לעורה הרגיש וגם שיתאימו לשימוש במים, ומאז ווינטר שוחה עם הזנב התותבת שלה.

בעקבות הסיפור של ווינטר המון אנשים ובייחוד ילדים הושפעו מהסיפור שלה וגם אני אישית הפכתי להיות "המעריצה" שלה. בכל הזדמנות שיכולתי הייתי בודקת מה קורה איתה במצלמות של האתר של שירות ההצלה הימי של קליפורניה. בפעם האחרונה שבדקתי מה קורה איתה גיליתי כי לצערי ווינטר נפטרה בגלל סיבוך מעיים שקרה לה, היא הייתה רק בת 15. מחוץ לאקווריום בו היא הייתה נמצאת כל יום הונחו אלפי זרי פרחים שהניחו אנשים שווינטר השפיעה עליהם.