זה הזמן ללכת לתיאטרון / מאת דקלה לוי

לרגל הופעתו של הווריאנט הנודע- האומיקרון, ומתוך חשש קל שבקלים ששוב ייכבו הזרקורים מעל בימות התיאטרון- הנה כמה הצגות שכדאי לרוץ ולראות כבר החודש...

1. עוד חוזר הניגון:

גם אם אתם מאותם תלמידים שנוטים לנמנם בשיעורי ספרות (לא עלינו), על נתן אלתרמן וודאי שמעתם- המשורר והאגדה, האיש שפניו מתנוססות על השטר הכחול. אך מה עומד מאחורי דמותו של המשורר הנודע? ההצגה חושפת את חייו בשנותיו האחרונות, היחסים עם אשתו ובתו- תרצה אתר, שהיו מורכבים ומלאי רגש, האנושיות והשבריריות שמאחורי מסיכת האמן הדגול. ההצגה נוגעת בנושאים בוערים בדרמטיות רבה- אהבה, דיכאון, משפחה, מהי הצלחה, מהי שירה? היא מלווה בשירים שכתבו אלתרמן ובתו תרצה אתר, ומבוצעים על ידי גדולי הזמרות: ריקי גל, מירי מסיקה, שלומית אהרון, ורוני דלומי.

את מי כדאי לגרור איתי: סבתא וסבא או אמא ואבא- שבוודאי ישירו את השירים בקולי קולות, מי שרוצה בונוס למבחן בספרות.

לאן להמשיך אחר כך: לדיזנגוף- לשתות קפה, היכן שפעם עמד קפה כסית.

2. "מאמא מיה": ומעוד חוזר הניגון לhere WE GO AGAIN

מאמא מיה היא יותר מהצגה- היא מסיבה אחת גדולה שמתרחשת על הבמה מולכם, עשרות שחקנים , זמרים ורקדנים מפזזים בה כדי לספר לכם את סיפורה של סופי , שגרה אי שם עם אמה באי קטן ביוון- ומחליטה שלכבוד חתונתה היא תגלה מי הוא אביה. היא מחטטת בדבריה של אמה ומגלה את פרטיהם של שלושה גברים, שרק אחד מהם יכול להיות אביה. וכך בלי לחשוב פעמיים היא מזמינה את כולם אל חתונתה באי הקטן ומשם הכל הולך ומסתבך... המחזמר מבוסס על שירי להקת אבבא, וגם אם נדמה לכם שאינכם מכירים אותם- אתם מכירים אותם... (אחד מהם אפילו שימש כצלצול בבית הספר). השירים מתורגמים לעברית באופן מופתי על ידי אלי ביז'וואי (ירום הודו), עד שקל לשכוח שזה כלל אינו המקור... מיקי קם, חני נחמיאס, רוני דלומי, אורנה דץ, אגם בוחבוט- כולם שם כדי לעשות לכם שמח ולדאוג שתמשיכו לזמזם את השירים גם שבועות אחרי.

את מי כדאי לגרור איתי: אחים קטנים, אחים גדולים, אמהות, אבות – וכל מי שידע להמשיך אתכם כשתזמזמו לידו "מאמא מיה"

לאן להמשיך אחר כך: לברודווי- כדי שתוכלו להשוות למקור.

3."מקווה":

בניגוד לשתי ההצגות הקודמות- המוזיקליות ומרובות השחקנים זוהי הצגה קטנה יחסית, שמונה שחקניות לא יותר, אבל כל השמונה והדמויות שהן מגלמות ילוו אתכם עוד הרבה אחרי שתצאו מאולם התיאטרון. מקווה- מקום בו נשים מגיעות על מנת לטבול על פי מצוות היהדות, מה כבר יכול לקרות שם- מתברר שכל הדרמות הגדולות של החיים. שמונה נשים, כל אחת מעולם אחר, מחיים אחרים ומרקע אחר נפגשות באופן מקרי פעם אחר פעם במקווה. מתוך המפגשים עולים שקרים, סודות וחלומות שילכו ויסתבכו עד לפיצוץ הדרמטי שבסיום. ההצגה מצליחה להיות עצובה ונוגעת ללב תוך שחרור פרצי צחוק מהקהל, ועל הכל מנצחת ליה קניג בתפקיד הבלנית החמוצה...

את מי כדאי לגרור איתי: חברה טובה, אמא.

לאן להמשיך אחר כך: רק לים, מקווה המים הגדול והפתוח ביותר...

הצגות נוספות שטרם זכיתי לראות אבל מציגות ממש עכשיו ושוות בדיקה:

"הסבתות", "לעבור את הקיר", "סוס אחד נכנס לבר", "אפס ביחסי אנוש"